פסק-דין בתיק ת"א 2169-08

עניינה של התובענה שבפניי הוא בשימוש שעשו הנתבעות בשקיות אשר נשאו את הלוגו "תבליני בשמת", שבו עשה התובע שימוש לשיווק צמחי תבלין שגידל. לטענת התובע שימוש זה מהווה גניבת עין באופן המקים לו זכות לקבלת פיצויים סטטוטוריים.

רקע וטענות הצדדים

1.         התובע, שלמה שטרן (להלן: " התובע"), הוא עוסק מורשה המגדל צמחי תבלין במשקו - משק שטרן, ומשווקם. עד מספר חודשים לפני האירועים נושא כתב התביעה, שיווק התובע צמחי תבלין בשקיות הנושאות את הלוגו "תבליני בשמת".

            הנתבעת מס' 1, ע.ר. צים שיווק ישיר בע"מ, מחסני כמעט חינם היא חברה העוסקת בשיווק ישיר של מוצרים שונים. היא מפעילה לשם כך רשת של סניפים ברחבי הארץ בשם "מחסני כמעט חינם", בהם נמכרים - בין היתר - צמחי תבלין.

            הנתבעת מס' 2, הדסטק בע"מ (להלן גם: " הדסטק") היא חברה שעיסוקה בעיצוב וייצור שקיות אריזה, תוך התמקדות במגזר החקלאי.

הנתבעת מס' 3, י.ש.ע. שיווק פירות וירקות בע"מ (להלן גם: " ישע"), עסקה אף היא בעת הרלוונטית לתביעה בגידול ושיווק צמחי תבלין.

2.         כשנתיים עובר להגשת התביעה, הזמין התובע מהדסטק שקיות אריזה הנושאות את הלוגו "תבליני בשמת", שאותן עיצבה עבורו. לטענתו, הסיכום בין הצדדים היה שהדסטק תייצר עבורו שקיות בהזמנה לפי הצורך.

הדסטק מצידה טוענת, כי נהוג הוא שהיא מייצרת כמות נוספת של שקיות מעבר לזו שמזמין המגדל, כדי שלא ייווצר מצב שהוא "ייתקע" בלי שקיות אריזה, והדברים אף הוסברו לתובע שנתן את הסכמתו לכך. אלא שהתובע הפסיק את ההתקשרות עמה ללא כל התראה או הודעה מוקדמת, באופן שהותיר בידיה כמות גדולה של שקיות אריזה שלא שולמה תמורה עבורן. על כן, לטענתה, אם ייקבע שמגיע לתובע סכום כלשהו ממנה - יש לקזז ממנו סכומים שונים שפורטו בכתב הגנתה, לרבות בגין יתרת שקיות האריזה שיוצרו עבור התובע ולא שולמה תמורתן.

כך או כך, בפועל ייצרה הדסטק יותר שקיות משהתובע היה מעוניין לרכוש, ונותר בידיה מלאי שקיות אריזה הנושאות את הלוגו "תבליני בשמת" ואת פרטי משקו של התובע.

3.         בסביבות חודש ספטמבר/אוקטובר 2008 אירע עיכוב זמני בייצור ומשלוח של האריזות בהן שווקה התוצרת של ישע לנתבעת 1. משכך, מנהלה של ישע, גיא פרץ (להלן: " גיא"), פנה להדסטק וביקש ממנה לרכוש שקיות בדחיפות. מאחר שלהדסטק היה מלאי שקיות של "תבליני בשמת" שלא נעשה בהן שימוש, אלה נמכרו לישע על מנת שתארוז בהן את תוצרתה.

לטענת הנתבעות, שימוש זה בשקיות נעשה רק לאחר שנערכה שיחה טלפונית עם התובע שבמסגרתה נתן את הסכמתו לדבר. לגרסת הדסטק, הסכמת התובע הותנתה בכך שתודבק מדבקה על השקיות המסתירה את שם המגדל; ועל כן החתימה הדסטק את  מנהלה של ישע, גיא, על התחייבות כי כך ייעשה (מוצג 1 למוצגי הדסטק).

התובע מצידו טוען בתוקף כי לא נעשתה אליו פנייה בעניין זה, וממילא מעולם לא נתן את הסכמתו כי ייעשה שימוש כאמור בשקיות הנושאות את הלוגו "תבליני בשמת" ואת פרטי משקו.

4.         לטענת התובע, השימוש שעשו הנתבעות בשקיות מהווה עוולה של גניבת עין. על כן הוא מבקש כי ייפסקו לטובתו פיצויים סטטוטוריים לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: " חוק עוולות מסחריות").

הנתבעות, לעומתו, טוענות כי לא התקיימה גניבת עין וכי התובע אינו זכאי לקבל פיצויים סטטוטוריים כנתבע על ידו. כך, בראש ובראשונה, משום שאין ומעולם לא היה לתובע מוניטין בשם "תבליני בשמת"; וכן משום שלא ארעה הטעיה כלשהי של לקוחות; ובנוסף, משום שלא נגרם לתובע כל נזק, שהוכחת עצם קיומו (להבדיל משיעורו) היא תנאי לפסיקת פיצויים סטטוטוריים. 

5.         מלבד עוולת גניבת עין, בכתב התביעה שהגיש התובע נטען גם לעשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובע; וכן להפרת חובות חקוקות לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 ולפי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב-1972.

אלא שהטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט נזנחה בסיכומי התובע, ואין לכן מקום להידרש לה. אמנם לאחר שאחת הנתבעות הפנתה את תשומת לב בית המשפט לכך, ראה התובע להקדיש לנושא זה פסקה קצרה בסיכומי התשובה מטעמו; ואולם לא היה זה אלא מס שפתיים, חסר תוכן ופירוט, ובכך כמובן לא די.

אשר לטענתו של התובע בעניין הפרת חובה חקוקה, גם היא לא "זכתה" אלא לאזכור קצר ולאקוני בן שתי שורות בסיכומים שהגיש. התובע אף לא טרח לציין את סעיפי החוק שלטענתו הופרו, לא כל שכן להראות כי מבחני העילה מתקיימים בעניינו. על כן, גם זו נותרה כטענה בעלמא. 

כן זנח התובע בסיכום טיעוניו סעד של מתן חשבונות שאותו דרש בכתב התביעה; ואף עתירתו בכתב התביעה לקבל צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות למכור שקיות הנושאות את הלוגו של "תבליני בשמת", או את שמה, או את שם משקו של התובע - לא בא זכרה בסיכומים.

6.         כאן המקום לציין, כי בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 19875/08, להלן: " הבקשה"). בדיון שהתקיים בבקשה ביום 9.11.2008, בהסכמת הנתבעת 2 ובהיעדר התייצבות של הנתבעת 1 נתן בית המשפט צו מניעה זמני נגד הנתבעות 1 ו-2 כמבוקש בבקשה.